הנפש לא צריכה שיטה – היא צריכה הקשבה

יש מקומות בנפש שאף שיטה לא מגיעה אליהם.לא כי הן לא חכמות, אלא כי הן רועשות מדי.

ויש רגעים שבהם כל מה שאנחנו צריכים – זה שמישהו פשוט יהיה איתנו.

בלי לנסות לעזור.בלי להגיד מה נכון.רק להיות. באותו החדר, באותו השקט.

הכאב לא מבקש פתרון – הוא מבקש שיראו אותו

כמה פעמים ניסית "להבין את עצמך" רק כדי להרגיש אבוד יותר?כמה פעמים הרגשת שאתה "עובד על עצמך" – ובפנים, משהו נשבר?

הנפש לא בנויה לעבודות תחזוקה.היא בנויה לקשר. למבט. למגע אנושי.

להיות עם מה שיש – כמו שהוא

מיינדפולנס, במובן העמוק שלו, הוא לא תרגול מדיטציה.הוא תרגול של קבלה נפשית.

הסכמה לראות פצע – ולא לגעת בו מיד.הסכמה לבכות – מבלי לשאול למה.הסכמה לנוח – גם כשאין סיבה.

חמלה היא לא רגש – היא תנוחה נפשית

וכשאנחנו לומדים לשהות כך עם עצמנו, אפילו לרגע –העולם הפנימי משתנה.

לא דרך מהפכה.אלא דרך עדינות.

לא כל מה שמרגיש כבד צריך להיפתר.חלק מהדברים רק מבקשים שנהיה איתם,בלי להסביר, בלי למדוד – פשוט להיות.